ניסים סאסי וטליה סלוצקי, שניהם ממרחב שרון של מד"א, נסעו בבוקר ה-7 באוקטובר כדי לתגבר את צוותי מד"א בדרום.
ניסים סיפר: ״שמחת תורה, בשעה 07:30, בזמן ההקפות בבית כנסת, קיבלתי הודעה להגיע לתחנה בנתניה. מייד עזבתי הכול, החזרתי את בני הקטן הביתה, ובעודי לבוש בבגדי החג יצאתי עם הצוות שלי בכיוון דרום.
הגענו לאופקים .קיבלנו קריאה ראשונה על פצועי ירי, ובזמן שאנחנו דוהרים בכיוון הפצוע עצר אותנו רכב משטרתי ומתוכו יצאו שלושה שוטרי ימ״מ. הם אמרו שעליהם לאבטח אותנו בנסיעה כיוון שבסמוך אלינו התנהלו קרבות ירי. התחלנו לטפל בארבעה פצועים בדרגות פציעה שונות מאותם קרבות.
לאחר ביצוע פעולות מצילות חיים פינינו את ארבעתם לבית החולים סורוקה. כשהגענו לשם שמענו בקשר דיווחים על עוד ועוד פצועים שזקוקים לעזרה, ומייד יצאנו שוב אל התופת.
חזרנו לאופקים, וטיפלנו בעוד פצוע ,הפעם לוחם ימ״מ שנפצע באורח קשה. ראיתי את הפחד של הלוחם מהמוות. הוא חייך אליי בתודה. החיוך שהיה לו על הפנים ייחרט בזיכרון שלי לעד. לאחר שפינינו אותו חזרנו מייד לשדה הקרב, בלי לחשוב פעמיים, והגענו לאזור צומת פטיש ושם קיבלנו
שני פצועים קשה מפגיעת GPR. לאחר בדיקה מהירה ועצירת דימומים פורצים החלטתי, בשיתוף המוקד, להתקדם בכיוון מסוק מד״א כדי להגיע מהר ככל הניתן לבית החולים. ביצענו את החבירה עם המסוק, וברקע אזעקות 'צבע אדום' לא מפסיקות לרגע. בתוך דקות בודדות המסוק
כבר היה באוויר ובדרכו לבית החולים. בכל הזמן הזה התמלאו בגדיי בדם הפצועים, וניסיתי להבין את האירוע הקשה שאנחנו נמצאים בו, אך לצערי לא היה לי הרבה זמן להרהר בזה, כי מייד יצאנו שוב לעזור ללוחמים שנלחמו בגבורה.
הגענו למקום שהתנהל בו קרב קשה שהביא לפציעתם של שלושה לוחמים ומצבם הוגדר קשה, הם דיממו ללא הפסקה. לאחר שטיפלתי בכולם ראיתי שאחד הלוחמים, שקיבל כדור של קלצ'ניקוב בכתף, מדמם ללא הפסקה על אף פעולות החבישה, לכן החלטתי לעצור את הדימום שלו באמצעות היד שלי. לחצתי חזק ככל שיכולתי. וכך, במשך חצי שעה, עד הגעתנו לבית החולים, היד שלי הייתה בתוך הכתף שלו. לבסוף, בשעה 21:00, כשהריח של הדם לא יורד לי מהידיים, העברנו פצוע מבית החולים סורוקה לבית החולים מאיר.
בזמן הפינוי אימו לא עזבה אותו לרגע. היא אמרה שוב ושוב תודה על שבנה בחיים", נזכר ניסים.
חודשיים וחצי אחר כך, הגיעו למנחת מסוק מד"א ופגשו את אנשי מד"א שהצילו את חייהם.
פקד יוני דסקלו שחזר: "בכניסה לקיבוץ רעים שמענו פיצוץ מאוד חזק והבנו שמדובר ב, RPG. ידענו שאם נישאר בתוך הרכב נמות ולכן קיבלנו החלטה לצאת החוצה, לתפוס מחסה ולנהל משם את הקרב מול המחבלים, במהלכו נפגענו מירי ומרסיסים.
אני נפגעתי מכדור בבטן, ואור נפגע בגפיים".
פקד יוסף אור סיפר: "חילצנו את עצמנו לכיוון אופקים, שם עצרנו ונופפנו בידיים לניידת טיפול נמרץ של מד"א שחלפה ונעצרה לידנו, ניסים הפראמדיק רץ אלינו ומיד טיפל בנו והעלה אותנו לניידת".
פראמדיק מד"א ניסים סאסי שיתף את שהוא זוכר על הרגע בו פגשו את אור ויוני ב7.10 : "תוך כדי שהתחלנו לטפל בכם, הכנסנו אתכם לניידת טיפול נמרץ ובמקביל דיווחתי למוקד מד"א על מצבכם. ידעתי שהמצב הרפואי שלכם מחייב הגעה מהירה ככל הניתן לבית החולים ולכן ביקשתי
לחבור עם מסוק מד"א בצומת בית קמה. במהלך הפינוי למסוק יוני אמר לי שהוא הולך למות. החזקתי לו את היד ועניתי לו 'פה אתה לא הולך למות, לא במשמרת שלי'. לראות אתכם פה היום כשאתם הולכים על הרגלים רק ממחישה לי כמה המלחמה עליכם בתוך הניידת הייתה חשובה.
חששתי לחיים שלכם ואני מתרגש לפגוש אתכם שוב".
"נחתנו עם המסוק באזור בית קמה ומיד לאחר הנחיתה חברנו לניידת טיפול נמרץ. הכנסנו אתכם במהירות למסוק כשאנחנו מבינים שכל שניה קובעת וצריכים להטיס אתכם כמה שיותר מהר לבית החולים" סיפר פראמדיק ראשי במד"א, ד"ר שפיר בוטנר:
"אלו היו רגעים קריטיים של מלחמה על חייכם".
פראמדיק מוטס במד"א ומנהל אגף הרפואה, רמי מילר סיכם: "אנחנו נלחמים ונאבקים על כל מטופל. כל המחשבה על מי ישרוד או חלילה לא ישרוד ,אנחנו משאירים מחוץ לשיקולים שלנו. מדובר פה במלחמה אמיתית על החיים של כל מטופל, והיום, יותר מחודשיים וחצי אחרי השבת השחורה, בה נלחמנו על חייהם של יוני ואור, מרגש אותי מאוד להיות כאן איתם, קציני משטרה אמיצים, שנפצעו באורח קשה ועומדים על הרגלים ומחייכים. זה מרגש מאוד, לשנייה לא הפסקתי לחשוב עליכם".
