אלינה החלה את דרכה במד"א כמתנדבת נוער מסורה במרחב כרמל והתמידה בהתנדבותה מכיתה ט' ועד לנפילתה. הצלת חיים הייתה עבורה ערך עליון והיא הקדישה חלק ניכר משעות הפנאי שלה לתחנת מד"א חיפה. אביה מיכאל אמר עליה במהלך השבעה: "היא הייתה מצטיינת בכל, ובעיקר בהתנדבות במד"א שהייתה חשובה לה יותר מכל".
אלינה הייתה תלמידה מצטיינת בבית הספר אליאנס במגמת מנהיגות, תקשוב ותקשורת, וקיבלה לאורך השנים תעודות הצטיינות. בני משפחתה ומחנכיה תיארו צעירה חכמה, חרוצה ושאפתנית, בעלת חיוך כובש, שהצטיינה גם בספורט.
בשבעה באוקטובר הייתה אלינה, קצינה בפיקוד העורף, הקצינה התורנית בבסיס אורים. כאשר מחבלים חדרו לבסיס ופרצו לחמ"ל, הגנה בגופה על החיילות שלה וניהלה קרב יריות עיקש. לביא, מתנדב מד"א חיפה שהכיר אותה, סיפר: "אומרים שהיא הצילה את החברות שלה. אין לי ספק בכלל שזה מה שהיה".
אלינה נפלה בקרב בבסיס אורים. במסגרת הנצחתה פתחה עמותת ידידי מד״א בקמפיין לגיוס תרומות לרכישת אמבולנס מציל חיים שיישא את שמה, מתוך רצון להמשיך באמצעותו את דרכה בהצלת חיים.
אלינה הובאה למנוחות בבית העלמין הצבאי בחיפה. הותירה אחריה הורים ואח.
לזכרה הוקדש אמבולנס מד״א הנושא את שמה, כדי להמשיך את מלאכת הצלת החיים.
יהי זכרה ברוך.