ליאור גדלה בדימונה והחלה את דרכה במד"א כמתנדבת נוער. במשך כחמש שנות התנדבותה חנכה והכשירה בני נוער רבים ונודעה ברצונה ללמוד, להתמקצע ולעזור לאחרים. טליה בן נעים, חובשת במד"א וחברתה, סיפרה כי ליאור "עזרה לכולם ודאגה למטופלים כאילו היו בני משפחתה".
ליאור הייתה תלמידה מצטיינת וחלמה לעסוק ברפואה. בצה"ל שירתה כסמב"צית במחוז דרום של פיקוד העורף.
בבוקר השבעה באוקטובר נפלה במהלך מתקפת המחבלים על הבסיס שבו שירתה.
ליאור הותירה אחריה הורים, אחות ושני אחים.
אמבולנס שנושא את שמה הוקדש לזכרה והוצב בתחנת מד״א דימונה. חדר המתנדבים וחדרי הלימוד בתחנה הוקדשו לזכרה, וצוות המתנדבים נקרא ״צוות ליאור״.
יהי זכרה ברוך.