שמחת תורה התשפ"ד של פראמדיק מד"א ידיד שוחט התחילה כמו כל שבת וחג של משפחה דתית בעוטף, עד שבתוך דקות שום דבר בה כבר לא היה רגיל.
בשעה 06:29 נשמעה האזעקה במושב פטיש. רז, אשתו של ידיד, העירה אותו, והשניים אספו את הילדים ונכנסו איתם לממ״ד. האזעקות נמשכו בזו אחר זו.
בשלב מסוים יצאה רז לרגע מהממ״ד כדי לצחצח שיניים ושמעה מבחוץ רעש חריג. "מה זה הרעש הזה?" שאלה את ידיד. הוא עצר והקשיב, אבל באותו רגע כבר לא שמע דבר. אף אחד מהם לא שיער כי מדובר בקולות ירי.
בשעה 07:22 צלצל הטלפון.
ידיד שומר שבת. עצם הצלצול כבר אמר שמשהו אינו כשורה. בשבת מתקשרים אליו רק כשיש אירוע רפואי, על הקו הייתה ליז ממוקד מד״א. היא סיפרה שחברו ועמיתו לעבודה, פיטר לסניק, נהג אמבולנס מד"א, נורה ונפצע באזור צומת אורים ושאלה אם הוא יכול לצאת ולהחליף אותו.
ידיד לא חשב פעמיים והשיב "ברור שאגיע". בתוך דקות כבר היה לבוש ומוכן ליציאה. הוא התקשר לאחיו חגי וביקש ממנו להגיע עם אשתו לביתם ולהישאר עם רז והילדים לאור האזעקות וירי הרקטות החריג. הוא העריך שיחזור הביתה תוך מספר שעות.
כשהגיע אחיו, ידיד יצא. אזעקה נוספת תפסה אותו בכניסה לביתו, ליד הרכב. הוא נשכב לצד חומת בטון והמתין. כשהאזעקה הסתיימה נשמע צרור יריות. רק אז הבין שזה היה גם הרעש שרז שמעה קודם לכן מתוך הבית. הוא קם, רץ לרכב, ואז נשמעה אזעקה נוספת.
שוב נשכב על הקרקע. כשהסתיימה, נכנס לרכב, הוציא את האקדח מהנרתיק והניח אותו בהישג יד.
הוא התקשר לפיטר, נהג ניידת הטיפול הנמרץ שנורה, אך פיטר לא ענה. ידיד נסע במהירות לצומת אורים וחיפש את הנט״ן הצהובה. הוא זוכר מכוניות ואנשים, אבל חלקים מן התמונה נותרו אצלו מטושטשים.
בדיעבד תיאר מעין "ראיית מנהרה". רק מאוחר יותר הבין שבאותם רגעים ממש נסע בתוך אזור שבו עברו מחבלים וירו באנשים על הצירים.
כשהצליח לדבר עם הפראמדיק דני שטרקמן, התברר שפיטר כבר פונה מהאזור והצוות נמצא בדרכו לחבירה בצומת גילת. ידיד דהר לשם, אבל כשהגיע פיטר כבר הועבר לניידת אחרת. הוא חבר לדני והשניים חזרו לתחנת מד״א באופקים, שם הוקם אתר טיפול בפצועים.
רכב פרטי נכנס במהירות לתחנה ובתוכו שני פצועים. אחד מהם איבד דופק. הצוות החל בהחייאה, אך במהרה התברר שאין עוד אפשרות להצילו. הפצוע השני טופל ופונה לבית החולים תחת האזעקות הבלתי פוסקות.
לא עבר זמן רב ורכב נוסף הגיע ובתוכו ארבעה פצועי ירי, חיילים ואזרחים. ידיד ולינוי וייצמן העלו אותם לאמבולנס. רגע לפני היציאה עצר אותם דני: יש עוד פצוע, שוטר שנורה ברגל. גם אותו העלו.
השוטר התיישב ליד לינוי, שאחזה בהגה, כשהחלון פתוח ונשקו שלוף כדי לאבטח את האמבולנס בדרך.מאחור נשאר ידיד לבדו עם מספר פצועי ירי.
בנסיעה לסורוקה הוא עבר מאחד לשני, בדק במהירות את מצבם, עצר דימומים, בדק חסמי עורקים והחליף אותם כשנדרש. בתוך הצפיפות, האזעקות והידיעה שבחוץ עדיין מתנהל ירי, הוא ניסה גם לדבר אל הפצועים ולהרגיע אותם. "אולי גם את עצמי", סיפר מאוחר יותר.
בסורוקה כבר נערכו לקליטת הנפגעים. הצוות מסר את חמשת הפצועים, הצטייד מחדש וחזר לאופקים. משם נמשך היום ברצף של טיפול ופינוי נפגעים.
יחד עם החובש נהג שרון עם שלום והחובשים המתנדבים ישראל נוביק ושלם אביגזר. סייע באתר הטיפול בתחנת אופקים, ואחר כך הוזנקו לטפל בשוטר שנפצע קשה מירי. הם טיפלו בו ופינו אותו לסורוקה. אחר כך המשיכו לחבירות עם כוחות צה״ל וצוותים אחרים ולטיפול בפצועים חיילים מאזורי הלחימה ואזרחים מהיישובים.
לאורך כל אותן שעות התקיימו אצל ידיד שני עולמות במקביל.
בעולם האחד הוא היה פראמדיק. הוא טיפל בפצועים, יצא לפינויים, שמע ירי ואזעקות וניסה להבין לאן אפשר לנסוע בבטחה. בעולם השני הוא היה אבא ובעל, שמשפחתו נמצאת בבית בפטיש, בתוך אותה גזרה עצמה.
באחת ההודעות שלחה לו רז תמונה מתוך ביתם, הבית התמלא בשורדי מסיבת הנובה שנמלטו מהטבח והגיעו לפטיש. "יש כאן מיליוני אנשים שברחו ממסיבה", כתבה לו. ידיד השיב לה בחום וחזר לעבודה. בהמשך התקשרה אליו אישה שחיפשה דרך לעזור לאחיה, שנמלט מהמסיבה והיה בדרכו לפטיש. ידיד ניסה לכוון אותו בטלפון אל המושב ושלח לו מיקום. כשעוד ועוד פניות החלו להגיע אליו בזמן שטיפל בפצועים, הוא הפנה אותן לרז ולאחיו חגי, שנשארו במושב ויכלו לסייע.
גם חגי אחיו, שסיים זמן קצר קודם לכן קורס חובשים במד״א, החל לטפל בפצועי ירי ובשורדי המסיבה שהגיעו לפטיש.
ידיד סיפר אחר כך שבמהלך היום הבטיח שוב ושוב לרז ולאמו שהוא נשאר בתחנת מד״א ואינו יוצא ממנה. זו לא הייתה האמת. הוא המשיך לצאת לטפל ולפנות נפגעים ברחבי הגזרה. מבחינתו, אלה היו השקרים שנועדו לאפשר להן לעבור את השעות האלה, בזמן שהוא המשיך לעשות את עבודתו.
רק בדיעבד הבין עד כמה קרוב היה בעצמו לסכנה. הדרך שבה נסע בבוקר לצומת אורים שהייתה באותן דקות זירת טבח. מחבלים עברו בציר, ירו בנוסעים והמשיכו לכיוון אופקים ובסיס אורים.
